<h1>ארחות חיים הלכ' ברהמ"ז סימנים מ"ג—מ"ד</h1>
<h2>דף ג.</h2>
ולענין אם מזמנות הנשים לעצמן כתב הר' יונה ז"ל שחייבות לזמן לעצמן כשהן שלש. וכן נראה מלשון התלמוד שאמר נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם ויש לדקדק שאין מזמנין עליהם עם האנשים משום פריצות אבל לעצמן מזמנות אם הם ג' ועוד שהרי אמרו בפי' נשים מזמנות לעצמן: ולענין אם יוצאות הנשים בברכת האנשים כתב ר' יונה ז"ל שהנשים שאינן מבינות לשון קדש צריכות לברך ברכת המזון לעצמן שאינן נפטרות בברכה ששומעות מן האנשים כי משז"ל (מה:) סופר מברך ובור יוצא, היה בזמנם שכלם היו מדברים בלשון הקדש ומבינים אותו, ובור שאמרו בענין שאינו יודע ברכת המזון אבל הוא [מבין] בלשון הקדש לדברי הכל יצא וכן הדין נותן בנשים שגם הנה חייבות בברכת המזון ואע"פי שאמרו גבי מקרא מגלה הלועז ששמע אשורית יצא שאני התם שאין הדבר רק פרסום הנס וכל זמן שהוא יודע שזהו מקרא מגלה יש בו פרסום אבל בברכת המזון הדבר תלוי לתת שבח והודאה לשם יתברך על שפע טובתו ומזונו ודאי נראה שצריך שיבין השומע ויצא. וה"ר דוד בר לוי כתב בשם ה"ר שמואל שקלי ז"ל ובעל הבית עם אשתו ובניו הוי כסופר מברך ובור יוצא וכו' כמ"ש למעלה.
